מָחָר

וּמַה אִם מָחָר הַכֹּל יִגַמֵר?

שָאֲלָה,

וטָבלה אֶת קצוֹתיה

בַּאֲגַם

שבסוף הַסֵּפֶר.

 

כַּאֲשֶׁר עָייפְת – הַאִם נַחַת?

וכשהיית רְעֵבָה – שָׂבָעְתָּ?

וכשֶהעוֹר ערג למגע – הַאִם בִּקַּשְׁתָּ?

הַאִם הֵחלָמת הֵיטֵב אֶת פֳּצעייך?

הַאִם כַּאֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ לַחֲלוֹם –

חָלָמְתָ אֶת חַיֶּיךָ בהִשתאוּת?

הַאִם אַהֲבת הֵיטֵב?

הַאִם סָלָחְתָּ הֵיטֵב?

 

אִם כָּך,

זוֹ הַתְּשׁוּבָה

שֶׁאַתְּ משאִירה בָּעוֹלָם.

בְּתוֹך קוֹלוֹת הַיְלָדִים,

בִּפְנִים בָּתֵּי הֶחָזֶה שחִיבקת,

בקווי כפות יַדיים שהחזקת,

בכִּתֳמי הַדְּיוֹ שֶּׁכָּתַּב אֶת הַסֵּפֶר.

 

אֵין לָזֶה סוֹף אוֹ קְצֵה.

תגיבו (:
2018-06-28T12:01:57+00:00

השאר תגובה