(פוסט בגוונים טיפוליים *לא רק* למטפלות) צינה בבקרים חדר העבודה שלי כבר קר. אלו האמיצות שמגיעות מוקדם כבר מבקשות איזה מענה לקור החדש. כבר כיבסתי את הכירבוליות וביקשתי מבעלי שיוריד את התנור. התפחתי את הכריות ושלפתי מהמדף הגבוה את קנקן התה של החליטות. משהו בנו פחות מוגן בסתיו. הצינה חודרת את הסדקים הקטנים שבנפש.
1. כשאת אופה עוגה או תבשיל אחר – את משתמשת בדרך כלל במתכון? אני מניחה שכן. באופן דומה גם כתיבת החזון שלך לשנה החדשה דורשת סוג של מתכון! לרוב כולנו משתמשות במצרכים האלו: ~מחשבות – אנחנו מגייסות מחשבות טובות וחיוביות, כמו גם בהירות מחשבתית שהיא היכולת לראות רחוק (את מה שאנחנו רוצות) באופן ברור. למשל: בעוד שנה
(מחשבות על הצלחה עסקית, מערות והתחלות חדשות) בהתחלה באופן רשמי פתחתי את העסק שלי בשנת 2000, ומאז פתחתי אותו עוד כ- 15 פעמים. יותר נכון, סגרתי והתחלתי אותו מחדש עוד מספר דומה של פעמים. חשבון לא הגיוני שמכיל הריונות, לידות, לוויות, משברים, אתגרים, כישלונות, הצלחות, חיי נישואים ושלושה ילדים. עד כאן הבלילה השגרתית של
שלוש אמונות מדהימות על שפע ~ שמונעות ממך להגשים אותו ! 1. אמונה ראשונה: *ככל שתתני יותר ~ תקבלי יותר* אחת מהאמונות היותר מתוחכמות כי יש בה זהר מיוחד שמנצנץ מרחוק לנשים. נשים מטבען אוהבות לתת, ואלו שזה לא בטבען - מחונכות לתת. פגשתי מאות נשים שנתנו עד זוב דם, מעל ומעבר למה שהיה
נְשִׁיקָה יוֹם אֶחָד, הַיְּקוּם יָעִיר אוֹתָךְ בִּנְשִׁיקָה. עַד שֶׁזֶּה יִקְרֶה אַתְּ צְרִיכָה לְהַסְכִּים לָמוּת, אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת, לָלֶכֶת לִישֹׁן. עִזְבִי הַכֹּל מֵאָחוֹר, לְכִי מִמּוֹלַדְתֵךְ, מִמִּטְבָּחֵךְ, מֵאַרְבַּע קִירוֹת דַּעְתֵּךְ, אוֹ, עָדִיף, צְאִי לְגַמְרֵי מִדַּעְתֵּךְ כִּי מָה שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת מַשְׁאִיר אוֹתָךְ כְּבָר שָׁנִים בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר. רֵאשִׁית תִּשְׁכְּבִי. אִם לֹא תַּסְכִּימִי לִשְׁכַּב, חַפְּשִׂי בְּכָל מָקוֹם אֶת הַתַּפּוּחַ
נוּחִי עָשִׂית עַד גדוֹתָּייך. נוּחִי, עַל מְקוֹמֶךָ. לָקַחְתְּ כָּל כָּך הַרְבֵּה אַחֲרָיוּת, עַד שֶׁאֵין מָקוֹם לאלוהים לִהְיוֹת. תַּעֲשִׂי לוֹ דֶּלֶת, וְלֹא עוֹד מַעֲשֵׂה אֶחָד. מזמינה אותך לקרוא את ספר השירים שלי "אסופה" – עכשיו במבצע חנוכה לכל הפרטים לחצי כאן ...
אָמָּנִית שֶׁל שֶׁפַע נָשִׁים יּוֹצְרוֹת הגְשָמוֹת בָחייהֵן בְּאוֹתָהּ דֶּרֶך שהאמן יוֹצֵר אֶת יְצִירוֹתָיו. אֵלּוּ לֹא סְּתָם מילים יָפוֹת. זוֹ קְרִיאָה לְנָשִׁים לִיצוֹר לעָצְמָּן אֵקוֹלוֹגְיָה שמְכבֶּדת אָמָנוּת. אָמָנוּת בַּאֲשֶׁר הִיא. כֵּן, כָּל אִישָׁהּ הִיא אָמָּנִית. הִיא לֹא פַּס יְצוּר. אִישָׁהּ שאמוּנָה עַל הַסִּירִים בְּבֵיתָהּ, הִיא אָמָּנִית שֶׁל תְּזוּנָה, אִישָׁהּ שמֶגָּדֶלת אֶת יְלָדֶיהָ, הִיא אמנית שֶׁל
הַדֶּרֶךְ הַנָּשִׁית לְהַגְשָׁמַת שֶׁפַע קבלתי את ידע ההגשמה הנשית, טיפין טיפין במסע, שנמשך כבר שני עשורים, ועוד לא הסתיים. לא הייתה זו הארה דרמטית, חדה באבחה, כי אם ידע שהגיע ומגיע לאיטו. אני אוספת את כל הטיפות היקרות האלו, כותבת, חולמת, אוצרת ומשתפת. ~ ~ ~ הַדֶּרֶךְ הַנָּשִׁית לְהַגְשָׁמַת שֶׁפַע מְסַפֶּרֶת