רשימות אקראיות מהאוטו בסגר השני
- רכב משלך
באין חדר משלי, אני ממנפת את הרכב המשפחתי.
בכל אחרי צהריים בשש, אני מחנה את החדר על ארבע,
בפאתי הפרדס וכותבת.
- דממה
בחוץ שקט.
אני כותבת: שקט לא רגיל. אולי בעצם, דממה.
בדומה למשהו שניטל ממנו כח חיים.
הדממה הזו מטרידה אותי מאד.
- דובה
אני מנסה לפייס את הטרדות.
מדמיינת את הסגר כמו שנת חורף של הדובים.
הנה אנו מתכנסים איש ואישה במערותינו,
ומקץ חמישה חודשים נתעורר אל האביב.
- ראש למטה
בחלומות שלי אני מקבלת את אותו המסר
שוב ושוב: אני (והעולם)
כעובר לפני לידה. הראש למטה.
זה אומר ש:
*העולם לא הפוך. אני הפוכה.
כל מה שפעם התקבל כאמת, נראה במקום אחר
לחלוטין. השינוי חזק, סוחט כמו לעבור
בתעלת לידה.
*כדי ללדת חדש – ראש למטה.
הראש לא מחליט, זו תבונת הגוף שמובילה הלאה,
לא הסיפורים שבראש.
*גוף נולד מגוף. זה לא מתרחש לבד.
תראי את "הגוף "היולד אותך – הוא יודע את מלאכתו.
*התנועה היא כלפי מטה.
אם אני בעניין של "מוכרחים להיות שמח",
זה פשוט לא יעבוד עכשיו.
לתת לכח המשיכה לעשות את שלו.
אם כבד אז כבד.
- ממריאה ברוח
ליד לרכב, מונח ברישול עץ לימון חרב.
הוא נראה לי כמו מובייל עצוב
עם הלימונים הסדוקים
שתלויים עליו. ברגע הבא,
מגיח משב רוח, והעץ הדומם מתעורר אליו.
העלים הקמוטים והלימונים
נשמעים נסערים כשהם נענים לרוח במחול
תזזיתי וחריף.
- האביב תמיד מגיע
לסיום אני כותבת עוד שלוש מסקנות:
*אין באמת דבר דומם בעולם, אין דבר כזה חסר חיים.
*כל עוד הרוח כאן, תמיד יש חיים.
*אם הדובים בשנת החורף יודעים להאט את קצב הלב שלהם
לתשע פעימות בדקה, ועדיין להישאר בחיים, גם אני יכולה.
האביב תמיד מגיע.
…
ומה שלומך את בזמן קורונה?
מזמינה אותך לשתף אותי כאן בבלוג או בקבוצה שלי בפייסבוק
(אני עונה לכולן!).
בא לך להמשיך לקרוא עוד על זמן קורונה אצלי
מזמינה אותך להמשיך לחלק ב'
השאר תגובה