זה "זמן טיוטות", כך אני כותבת ביומן שלי מדי בוקר. אני כותבת את היומנים שלי בבוקר. נדמה לי שכבר למעלה מעשר שנים. אני חושבת, מדברת, כועסת, מתמקחת, יוצרת, ובוראת - קודם כל על הדף. מצאתי שהדרך שלי להגשים, הכי טוב בעולם, היא על הדף שלי, בבטחון של השורות הישרות, שאף פעם לא כבד עליהן
1. כמה מילים באופן כללי (טכנולוגיה, תשלום ושאר ירקות) פרמטרים שנראים כמובנים מאליהם כשאנחנו עובדות בקליניקה, כמו שקט, פרטיות, מרחב שמאפשר מיקוד ופוקוס, זמן הפגישה, עלות הפגישה וכדומה – כלל לא מובנים מאליהם כאשר נקבעת פגישה מרחוק. כבר יצא לי לגלות כמה פעמים שהמטופלות שלי "הגיעו" לפגישה כשברקע מוגשת ארוחת ערב קדחתנית (סיפור אמיתי!)
1. מעשה של אהבה כדי "לפגוש" את הבורא והבריאה הרוטטים ברטט של חסד ואהבה עלינו להיות קשובות ולהתרכך לקראתם. ההתרככות היא קריטית, כי היא מאפשרת להכיל את המסרים. כמו תנועתם של המים, התנועה של ההתרככות מאפשרת לנו לקבל את צורת הכלי (לקבל את הצורה = לקבל את המסר). עם זאת, מכיוון שביומיום הראש שלנו
רשימה לעבודת אמונות (יש אנשים שעבורם בורא=אלוהים או בורא=רקיע שביעי בורא=אהבה ללא תנאי - שימו לב להגדרה האישית של המטופלת שלכן) אני חשובה לבורא / הבורא אוהב אותי הבורא רואה אותי/שומע אותי/מקשיב לי אני ראויה לאהבה הבורא אני יודעת שהבורא קיים/ יש אלוהים (לבדוק אמונה כפולה!) אני יודעת איך להתחבר לבורא אני יודעת שמותר
בְּצַעַד אֶחָד הַמִּדְבָּרִיּוֹת שֶׁהָיִינוּ צְרִיכוֹת לעָבוֹר, כֹּל אוֹתָן פְּעָמִים שֶׁהַמָיִם נִהְיוֹ לְבַצֹּורֶת, הַצָּמָא, הַכְּמִיהָה לנָוֶוה, מְנוּעוֹת מִצֵּל מְרַפֵּא זוֹבְחוֹת, אֶל מָה שֶׁהָיָה נִדְמֶה כְּזָהָב, הֶהָרִים שֶׁכְּשֶׁלָּנוּ לַעֲבָרָם, רַק כְּדֵי לִלְכּוֹד הֶרֶף מֵהָאָרֶץ הַמֻּובְטַחַת, כְּבֵדוֹת כְּמֹשֶׁה, הַנּוֹפִים שֶׁלֹּא הִשְׁתַּנּוּ, אוֹתָם סְדָקִים פְּעוּרִים בָּאֲדָמָה מַלְקוֹת אֶת הַסֶּלַע, שׁוּב, מְחַזְּרוֹת עַל הַמַּיִם, הַבְּרִיתוֹת שֶׁכָּרַתְנוּ לְשָׁוְוא, הַיָּמִים שֶׁהָלְכוּ
"שפע תקוע" – מבטא תפישה "אוקסימורונית" :-) לכל דבר, כלומר תפישה שסותרת את עצמה, כלומר את המהות הטבעית שלך עצמך! רוצה לדעת למה? שפע במהות הטבעית שלו מייצג את תנועת החיים ומכיוון שהחיים עצמם הם ביטוי לתנועה אינסופית, אין אפשרות שהשפע אי פעם יתקע! החל מהרמה הביולוגית-פיזיקלית וכלה ברמת הכוכבים והפלנטות, הכל זז, נע, רוקד את ריקוד
אני יודעת שזה לא מקורי, אבל גם אני רוצה לסכם את שנת 2018. אולי זו "מהומת" שנת החמישים שלי המתקרבת שמפתה אותי לסכם, לסדר ולארגן הכל במדפים ומגירות. (אני חייבת כאן כמה מילים על גיל המעבר: לדעתי נפלה טעות באיות המילים. חי נפשי, אני בטוחה שהכוונה היא לגיל המֵעֵבֶר. אני, לפחות, מרגישה שנגמרה לי
1. האם באמת צריך לתכנן את כל השנה קדימה? הנטייה שלנו בדרך כלל תהיה לחשוב שצריך לתכנן באופן אוטומתי שנה קדימה, אבל אני ממליצה לבחון ברגישות ובתשומת לב את הנקודה הזו. למה בעצם? כי לא לכל אחת מתאים לתכנן 12 חודשים קדימה. הניסיון שלי מראה שיש נשים שתכנון לטווח ארוך לגמרי משרת אותן, ממלא
. 1. אֱלוֹהִים מַה היִיעוּד שֶׁלִּי? יִיעוּד הוּא לֹא מַה שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה – אֶלָּא מַה שֶׁאַתְּ הוֹוָה, כַּאֲשֶׁר אַתְּ עוֹשָׂה. 2. מחפשת את הייעוד שלך? מחפשת את השפע שלך? בהצלחה. יש סיכוי טוב שהם מתחת לאף שלך. את אמא? – זה הייעוד שלך. כרגע. חייכי. את בתור במשרד הפנים ואין לך מקום לשבת? - זה לגמרי
את לא לבד! בקבוצת השפע שלי בפייסבוק אני עונה בכל שבוע על שאלה שקשורה לשפע, הגשמה וגם להגשמה חומרית של כסף. תחושת הפחד שמגיעה (וצובטת לנו איפשהו באזור הסרעפת), בדיון הפנימי שלנו סביב כסף, עולה לא פעם. לפני כשבוע נשאלתי שוב על הקשר בין פחד לכסף: "איך להתמודד עם הפחד שיום אחד יגמר הכסף?".