לחצות מדבר בצעד אחד

בְּצַעַד אֶחָד

הַמִּדְבָּרִיּוֹת שֶׁהָיִינוּ צְרִיכוֹת
לעָבוֹר,
כֹּל אוֹתָן פְּעָמִים שֶׁהַמָיִם
נִהְיוֹ לְבַצֹּורֶת,
הַצָּמָא,
הַכְּמִיהָה לנָוֶוה,
מְנוּעוֹת מִצֵּל מְרַפֵּא
זוֹבְחוֹת,
אֶל מָה שֶׁהָיָה נִדְמֶה כְּזָהָב,

הֶהָרִים שֶׁכְּשֶׁלָּנוּ לַעֲבָרָם,
רַק כְּדֵי לִלְכּוֹד
הֶרֶף מֵהָאָרֶץ הַמֻּובְטַחַת,
כְּבֵדוֹת כְּמֹשֶׁה,

הַנּוֹפִים שֶׁלֹּא הִשְׁתַּנּוּ,
אוֹתָם סְדָקִים פְּעוּרִים בָּאֲדָמָה
מַלְקוֹת אֶת הַסֶּלַע, שׁוּב,
מְחַזְּרוֹת עַל
הַמַּיִם,

הַבְּרִיתוֹת שֶׁכָּרַתְנוּ לְשָׁוְוא,
הַיָּמִים שֶׁהָלְכוּ וְיָבְשׁוּ
עַל פָּנֵינוּ,

כָּל הַמִּדְבָּרִיּוֹת שֶׁעוֹד
נָכֹונּוּ לָנוּ,
קוֹל צְעָדֵינוּ,

מָתַי נֵדַע?
רק אַהֲבַת הַנְּדוּדִים
תּוּכַל
לַחֲצוֹת מִדְבָּר
בְּצַעַד אֶחָד

"אהבת הנדודים" היא אהבת הדרך

תלמידה יקרה שאותה ליוויתי בנדודיה אחר שפע וזוגיות, אמרה לי פעם,
"אני אוכל לאהוב את הדרך רק כשאגיע לאן שרציתי". חשבתי לעצמי שהיא
הצליחה לומר במשפט אחד אמת מאד אוניברסלית ועם זאת כאובה.
למרבית הנשים שיוצאות לדרך בכדי להגשים שפע ברור ש"כשנגיע-נדע"
(שהצלחנו, שהגשמנו, שאנחנו מהממות, מקצועיות, ראויות וכדומה).

אני יודעת, תהליך הגשמת שפע לפעמים מרגיש כמו קריעת ים סוף,
או מדבר אינסופי קודח. את רק רוצה כבר לנוח במתיקות של ההגשמה.

אבל, הניסיון שלי בשטח מראה שאם הסיבה שלנו לצאת לדרך היא
רק על-מנת להגיע, הרי שבמרבית הצעידה נצא מתוך נקודת הנחה שעוד
לא הגיע הזמן ליהנות מהיכולות שבורכנו בהם, מהרצון שלנו להתגייס כדי
לצאת לצעידה או להתמוגג מהאתגר שאנו נעות בתוכו, פשוט, כי זה יקרה רק "כשנגיע".

"עוד לא הגעתי" היא בעיני סוג של הפרעה כרונית, או אולי "רק" מחשבה עיקשת
במיוחד, של המאה ה-21. רובינו שרויות בווריאציות שונות של "עוד לא הגענו":
אנחנו בדרך/הדרך מתארכת/ הגענו, אבל לא לאן שרצינו/ הנה "זה"
מעבר לפינה/ יש רק עוד עיקול אחד קטן עד שאגיע/יש רק תהום אחת
שצריך לבנות מעליה לגשר והנה תיכף "אנחנו שם".

להיות-בדרך-כדי-להגיע הופכת את היעד להצלחה, ואת הדרך,
לסוג של מטרד או מכשול, או משהו שיש פשוט לסיים
מתי שהוא (עדיף בקרוב, עדיף אתמול).

כך הופך היעד דווקא לרחוק יותר, כי, כאשר הדרך מרגישה כמו מטרד היא פשוט מתארכת.
או רק נראית ארוכה. ללכת "מנועות מצל", סופרות את השעות, לא מאפשר לנו
להתרענן, או לחשב מסלול מחדש (אנחנו ממהרות להגיע, אין זמן להפסקות),
ולפעמים להיפך – אנחנו דווקא עוצרות לעיתים תכופות יותר כדי לבדוק האם כבר הגענו?
(מי שמפקידה את ילדיה במושב האחורי יודעת בדיוק על מה אני מדברת).

אז מה את אומרת, אפשר לאהוב את הדרך?

…

הסכמה ורשות

מוּתֶרֶת

כְּבָר מוּתֶרֶת בִּי
האִיטיוּת.

מוּתַר בְּיָדִי מַקֵּל הַנְּדוּדִים,
ההֲלִיכָה שֶׁאֵין בָּהּ חַמְדנוּת
לנוֹפִים

דּוֹרֶכֶת בַּמָּקוֹם הַזֶּה,
משִילָה נַעֲלִי,
כִּי קָדוֹשׁ הוּא הַמָּקוֹם
שֶׁבּוֹ הַכֹּל
אֵינוֹ מְחַכֶּה לְדָבָר

לפעמים אהבת הדרך מתאפשרת כאשר את מסכימה,
לשבת,
לרגע,
לנוח,
לא להגיע.

זו לא סתם הסכמה, כי אם, רשות.

את מתירה לעצמך להיות בדיוק במקום בו את נמצאת. במקום הזה, שוכנים הריפוי, השקט
ואותו "צעד אחד". הצעד האחד הזה מתקיים בעצם כך שאת "צועדת" פנימה ומאפשרת לעצמך
לנוח, לשהות, לחכות, להקשיב. לפעמים, צעד אחד כזה פנימה, הוא כל מה שאת צריכה
כדי להתקדם הלאה ולהקל על מה שנדמה כתקיעות.

…

גילוי ובחירה

כֹּל נָוֶה

כֹּל נָוֶה בְּתוֹכֵך
בְּתוֹכֵך,
הָיָה זָקוּק
לְמִדְבָּר
כְּדֵי
להִתְגָלוֹת

אני רק מזכירה לך שבזכות המדבריות שחצית, גילית (או שעוד תגלי) בתוכך נווה של מים חיים:
כוחות שלא ידעת עליהם, יכולת להתמיד, תבונה נשית, עמידות, התמדה, יכולת למצוא את
הצחוק הפנימי שלך. אולי מצאת שאת לא לבד, או שאולי דווקא מתוך הלבד למדת לבקש עזרה?
רציתי להזכיר לך שהצמא לימד אותך לבקש מים, והרעב לימד מה מזין אותך באמת.

לפעמים אנחנו כל-כך מפחדות לבקש, ובאופן לא מודע יוצרות מדבר שממה מאיים, עד
שאין לנו ברירה אלא לבקש מהיקום את מה שבאמת אנו זקוקות לו. לפעמים אנחנו פשוט
מסרבות להאמין ביכולות של היקום להיענות, עד שבמדבריות שיצרנו, הבדידות כה עזה
ואין לנו מוצא אחר, מלבד, להאמין בעצמינו או במשהו גדול מאיתנו. מוכר לך?

בתהליכי שפע, אחד הדברים החשובים שאני מלמדת הוא שמהות של השפע,
היא תקשורת עם הבריאה והיקום שסביב. אמרי ליקום, לאהובייך, למי שיקר לך,
רם וברור, את אשר את מבקשת, והאמיני שיש ייקום שלם שמקשיב.

מצד שני, אני כאן היום, כדי להציע לך את אותו "צעד אחד", את הנתיב הקל יותר,
לכן אני מניחה בפנייך את התפישה האוהבת שנמצאת בליבת הגישה של
התטא הילינג: אין צורך ליצור מדבריות, שממה ובדידות כדי להבין מה באמת את רוצה,
או כדי להאמין בנשגבות של החיים סביבך, או בכדי להאמין במשהו גדול יותר.
את יכולה ממש עכשיו לעשות את ה"צעד האחד" ולומר בחג הזה שאת כבר
מאמינה שמגיע לך נווה מתוק ושופע משלך, כי פשוט כך בחרת. בחירה בטוב,
היא אותו "צעד אחד".

…

מודה לך מאד שצעדת איתי בפוסט הזה!
אשמח לקרוא כל מה שיש לך לומר לי,
מאחלת לך חג שמח,
מכל הלב,
דור

…

תודות וקידות הוקרה לתמונות הנפלאות שקיבלתי מנתלי תמיר
שכאילו קראה את הפוסט הזה באיזה שדה של תודעה משותפת (מכושפת),
אחרת לא ניתן להסביר כיצד התמונות האלו מביעות בדיוק את מה שרציתי לכתוב.

נתלי תמיר המוכשרת וסדנאות הצילום המחוננות שלה נמצאות בבלוג
ובפייסבוק תחת ההאש טאג: #מתחת_לאף
נתלי תמיר, מנחה סדנאות צילום בנייד
כל הצילומים צולמו באייפון xe
קישור לדף העסקי של נתלי בפייסבוק כאן